הפרעת קשב והיפראקטיביות, הפרמקותרפיה של ההפרעה, והסיכון לפתח הפרעה דו-קוטבית: מחקר כלל ארצי מבוסס-אוכלוסיה בטייוואן
Attention-deficit hyperactivity disorder, its pharmacotherapy, and the risk of developing bipolar disorder: A nationwide population-based study in Taiwan.
שמות החוקרים: Wang LJ, Shyu YC, Yuan SS, Yang CJ, Yang KC, Lee TL, Lee YS.
J Psychiatr Res. 2016 Jan;72:6-14. doi: 10.1016/j.jpsychires.2015.10.014. Epub 2015 Oct 19.
לחצו כאן לקריאת תקציר המאמר המקורי
הפרעת קשב והיפראקטיביות, הפרמקותרפיה של ההפרעה, והסיכון לפתח הפרעה דו-קוטבית: מחקר כלל ארצי מבוסס-אוכלוסיה בטייוואן
במחקר זה, מטרתנו הייתה להעריך את מערכת היחסים שבין הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD – Attention Deficit and Hyperactivity Disorder) בילדות לבין אבחנה של הפרעה דו-קוטבית (BD – Bipolar Disorder) בהמשך החיים, כמו גם לקבוע האם הפרמקותרפיה עבור ADHD (מתילפנידאט ואטומוקסטין) משפיעה על הסיכון לפתח BD.
עוקבה כלל ארצית של מטופלים שאובחנו לראשונה עם ADHD (כמות הנבדקים = 144,920) וביקורות מותאמים במין ובגיל (כמות הנבדקים = 144,920) נמצאו במאגר הנתונים של ביטוח הבריאות הלאומי של טייוואן מינואר 2000 עד לדצמבר 2011. המטופלים והביקורות היו במעקב עד ל-31 בדצמבר, 2011.
כדי לקבוע מהי ההשפעה של משך החשיפה למתילפנידאט ולאטומוקסטין על BD, ההבדל בסיכון לפתח BD הושווה בקרב מי שכלל לא נטל תרופה ("non-users"), מי שנטל תרופה לטווח קצר (≤365 ימים) ומי שנטל תרופה לטווח ארוך (≥365 ימים).
בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת ה-ADHD הראתה סיכון מוגבר משמעותית לפתח BD (קבוצת ה-ADHD: 2.1% לעומת קבוצת הביקורת: 0.4%; aHR: 7.85, 95% CI: 7.09-8.70), ואצלם הגיל הממוצע בעת האבחנה הראשונה היה צעיר יותר (בקבוצת ה-ADHD 12 שנים, לעומת קבוצת הביקורת: 18.8 שנים).
מטופלים שהשתמשו במתילפנידאט לטווח ארוך היו בעלי סבירות פחותה להיות מאובחנים כסובלים מ-BD בהשוואה למטופלים בקבוצת ה-ADHD שמעולם לא נטלו מתילפנידאט (aOR: 0.72, 95% CI: 0.65-0.80).
עם זאת, למשך החשיפה לאטומוקסטין לא היה קשר מובהק לאבחנת BD.
התוצאות מציעות כי אבחנה קודמת של ADHD הינה אינדיקטור חזק של BD, במיוחד BD בילדים ומתבגרים.
אף על פי כן, המנגנונים המדויקים של היחסים בין ADHD, הפרמקותרפיה של ההפרעה ו-BD דורשים הבהרה נוספת בעתיד.