מקווים שזה יעזור להורים אחרים לא לאבד תקווה…
שלום
בהמשך לפגישתינו עם ד"ר איריס מנור לפני כ 10 ימים, הבטחנו לשלוח מכתב תודה שניתן לפרסם באתר (ללא שמות המעורבים 🙂 –
מקווים שזה יעזור להורים אחרים לא לאבד תקווה
נודה לכם מאוד אם תעבירו את המייל לד"ר מנור
תודה,
(השמות חסויים ומצויים במשרדנו.)
————————————————————————————————————————————————————————————————————————
לד"ר איריס מנור היקרה,
רצינו להודות לך מקרב לב על ששינית לבננו, ולנו כמשפחה, את החיים מקצה לקצה.
לפני שבננו בן העשר אובחן על ידך כסובל מהפרעת קשב קשה, הוא עבר תקופה לא קלה מבחינה נפשית – החברים התרחקו ממנו בזה אחר זה, היה מאוד קשה לארגן לו מפגשים חברתיים, הוא הפך למטרה בכיתתו וישב לבד בהפסקות. בכל יום נאלצנו להתווכח על הליכה לבית ספר ומדי מספר ימים נכנענו לתחנוניו ונתנו לו להשאר בבית. למרות היותו ילד מבריק, היכולות שלו לא באו לידי ביטוי בלימודים. מאחר ולא קצר הצלחות בלימודים והמצב החברתי היה בכי רע, הדבר פגע לו מאוד בבטחון העצמי. המצב בכללותו השפיע מאוד על האווירה במשפחה ומצב הרוח של כולנו היה ירוד
מהיום שבו איבחנת את בננו בצורה מדויקת כל כך והתחלנו בטיפול שהמלצת, החלו הדברים להסתדר בכל החזיתות, ובתוך מספר שבועות התחלנו לחוש בשינוי: הילד נרגע ושידר משהו שונה לסביבה, לאט לאט החברים לכיתה ולחוגים שמו לב לשינוי והחלו לחפש את חברתו. מילד שמתעב משחקי כדור, הוא הפך לחלק מהחבורה במשחקי מחניים ודומיהם ולא היה עוד לבד בהפסקות. גם ההצלחות בלימודים לא אחרו לבוא, מוסיפים לבטחון העצמי שהלך ונבנה. בימים אלה, הוא רק צריך לבחור מבין כל הילדים שרוצים להפגש איתו לאחר שעות הלימודים וכמעט אין אחר צהריים אחד שבו אין לו תוכניות.
האבחון המדויק שלך והמלצות הטיפול, שינו לנו את החיים לטובה.
ממשפחה מאושרת ואסירת תודה