מיתוסים על ריטלין

יש הרבה מאוד שקרים והפחדות (וגם סתם טעויות וחוסר ידע) שיצרו הרבה מיתוסים על ריטלין, ובכלל תרופות להפרעת קשב וריכוז. אנחנו כאן כדי לעשות סדר, לנפץ מיתוסים ולהסביר שאין ממה לפחד.
כן, לריטלין יש תופעות לוואי – כמו שיש לכל תרופה אחרת. כן, ריטלין לא מתאים לכולם – אף תרופה לא מתאימה לכולם.

הדבר הכי חשוב הוא להיות אחראיים, ולקחת ריטלין או כל תרופה אחרת אך ורק לפי מרשם רופא ובהתאם להוראות הרופא!

המיתוסים – וההסברים מדוע הם אינם נכונים – מתייחסים כולם לריטלין, אך רלוונטיים במקרים רבים גם לתרופות האחרות הקיימות כיום לטיפול בהפרעת קשב. מידע על סוגי התרופות הקיימים תמצאו כאן.

"פעם הסתדרו מצוין בלי ריטלין" – תלוי איך אתם מסתכלים על זה…

פעם גם "הסתדרו מצוין" בלי פניצילין, ובלי תרופות רבות נוספות ששיפרו לאין ערוך את תוחלת החיים ואיכות החיים בעולם המודרני. פעם גם "הסתדרו מצוין" בלי משקפיים – מי שהיה זקוק להם פשוט לא ראה טוב.

הפרעת קשב זו הפרעה אורגנית, וריטלין – ותרופות אחרות להפרעת קשב – נועד על מנת לאפשר לסובלים מההפרעה לנצל את מלוא הפוטנציאל שלהם.

"אין סיבה לתת לילד תרופה, זה רק כדי להקל על המורה. שהמורים יעשו את העבודה שלהם!" – לא נכון.

הטיפול לא נועד עבור המורה, אלא בראש ובראשונה עבור הילד. האבחנה, וגם הטיפול, לא ניתנים בקלות וכאשר הם ניתנים מטרתם היא להקל ולשפר את חיי הילד.

גם אם לעתים נדמה שהטיפול נועד להקל על המורים, אין זה המצב. הילד הוא זה שצריך להתמודד עם תחושת הכישלון והתסכול, והטיפול יכול לעשות פלאים עבור הביטחון והעצמי וההערכה העצמית שלו, בטווח הקצר ובעיקר בטווח הארוך.

בנוסף, ואולי אפילו חשוב יותר, הטיפול ממש לא נועד רק ללימודים. ילדים רבים סובלים למשל גם מבחינה חברתית, והטיפול מסייע להם להשתפר משמעותית גם בתחום זה.

"ריטלין זה סם ממכר" – לא נכון.

ריטלין אינו ממכר, וגם אינו גורם להתמכרויות. למעשה ההפך הוא הנכון – כשמשווים מבוגרים שטופלו למבוגרים שלא טופלו, אחוז ההתמכרויות לסמים הרבה יותר גבוה בקרב אלה שלא טופלו. המבוגרים שכן טופלו מתנהגים כמו יתר האוכלוסיה, ללא קשר להפרעת הקשב.

יש אוכלוסיה שתתמכר לכל דבר (והם סובלים ממה שנקרא "הפרעת התמכרות") אך מדובר באוכלוסיה קטנה ובכל מקרה לא מייצגת את הכלל.

"ריטלין ממכר – עובדה שצריך כל פעם לעלות במינון" – לא נכון.

כמו בכל תרופה אחרת, גם במקרה של טיפול תרופתי בהפרעת קשב המינון המתאים נקבע על ידי הרופא המטפל. קביעת המינון נעשית תוך התחשבות במגדר, במשקל ובפרמטרים נוספים, וכן על פי ניטור קליני או מבדקי עזר מסוג CPT.

עם הזמן, המשקל של האדם משתנה – בעיקר אצל ילדים שגדלים – ולכן בהתאם גם המינון צריך להשתנות. לא מדובר בתופעת "סבילות" אלא בהתאמת המינון למשקל העדכני של המטופל.

"עדיף לקחת משהו טבעי, ולא ריטלין. גם אם זה לא יעזור, זה בטח לא יזיק." – לא נכון.

עבור כל תרופה, גם תרופות טבעיות, יש שני דברים חשובים שחייבים להיבדק במחקר קליני מבוקר – יעילות ובטיחות.

מבחינת היעילות, כיום אין אף תרופה אלטרנטיבית טבעית שמוכרת לנו שהוכיחה יעילות כלשהי במחקר קליני מבוקר. כך שילדים שמטופלים ב'תרופה' שלא הוכיחה כיעילה למעשה אינם מטופלים, ולכן הנזק שנגרם מההפרעה מצטבר בהדרגה.

מבחינת הבטיחות, הבעיה העיקרית בתרופות טבעיות היא שהן כמעט ואינן נחקרות, בעיקר לגבי התופעות לטווח הארוך. חשוב לזכור שגם בטבע קיימים חומרים מסוכנים מאוד, וכל עוד לא נערך מחקר מבוקר לא ניתן לדעת בוודאות שחומר מסוים בטוח לשימוש.

"ריטלין הופך ילדים לזומבים" – לא נכון.

ריטלין הוא בעצם כדור מרץ, אבל כחלק מפעולתו כטיפול להפרעת קשב הוא מסייע לילד שנמצא אי שקט קשה להירגע ולהתמקד, וכך גורם לאשליה של אפאתיה, או "זומביות".

לפני תחילת הטיפול חשוב לוודא שהטיפול אכן יעיל ומתאים עבור הילד (או המבוגר) המסוים. ניתן לבדוק זאת למשל ע"י מבדק TOVA, או מבדקים דומים אחרים.

תופעות לוואי שכאלה עלולות להיגרם לעתים אם המינון של הטיפול התרופתי גבוה מדי או נמוך מדי. חובה תמיד להיות במעקב רפואי כאשר נוטלים טיפול תרופתי, וזה כמובן רלוונטי גם לטיפול בהפרעת קשב.

"אם הילד בטיפול רגשי, לא צריך תרופה" או: "אם הילד לוקח תרופה, לא צריך שום טיפול אחר" – שני הדברים לא נכונים.

הטיפול התרופתי מהווה חלק חשוב ובסיסי מהטיפול בהפרעת קשב. יחד עם זאת, ישנם טיפולים נוספים שקיימים בתחום, לצד הטיפול התרופתי. על פי מחקרים שנערכו בנושא, נמצא כי הטיפול הכי יעיל להפרעת קשב הוא טיפול משולב של תרופות יחד עם טיפול פסיכולוגי.(למצוא מחקר)

"ריטלין עוזר לכולם" – לא נכון.

טיפול תרופתי להפרעת קשב יעיל רק עבור מי שאכן סובל מההפרעה. לא כולם יצליחו יותר במבדק CPT לאחר נטילת ריטלין, ולא כל תלמיד או סטודנט ילמד טוב יותר עם ריטלין. זה לא "כדור פלא" שגורם לשיפור ביצועים, אלא תרופה שנועדה לתקן תפקוד לקוי אצל מי שסובל מהפרעת קשב.

"ריטלין גורם לדיכאון" – לא נכון.

זהו מצב נדיר ביותר. באופן עקרוני ריטלין אינו גורם דיכאון. יש שלושה מצבים אפשריים בהם יש קשר בין נטילת ריטלין לבין דיכאון:

1. כאשר אדם סובל גם מדיכאון בנוסף להפרעת קשב, ומתחיל טיפול בריטלין, הטיפול "חושף" את הדיכאון שכבר קיים.
2. כאשר אדם רגיש במיוחד לתרופה, לעתים יופיעו תחושות דמויות דיכאון. התחושות יופיעו רק במשך שעות ההשפעה של התרופה, ויחלפו לאחר שהשפעתה תפוג. כשהריטלין גורם לתופעה זו יש להתייעץ עם הרופא על מנת לעבור לטיפול בתכשיר אחר.
3. לפעמים בסיום השפעת התרופה יש תופעה המכונה "ריבאונד". זה מצב נדיר יחסית, ומלווה בעצבנות ובתחושת דכדוך שחולפים תוך כשעה. ברוב המקרים הריבאונד יעלם תוך כמה שבועות, ולא יופיע שוב. אם התופעה אינה חולף, יש לשוב לרופא ולהתייעץ איתו כיצד להמשיך.